עשיית צוואה הינה אחת הפעולות המשפטיות החשובות בחייו של אדם, ואולי החשובה שבהן. במשיכת קולמוס מעביר אדם את כל רכושו, וזכויותיו- באופן גורף- לידי עיזבונו, כלומר לידי יורשיו.

הוראות חוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובעות כי בהיעדר צוואה, תהא חלוקת הירושה עפ"י דין, כלומר כל שהמנוח הותיר אחריו- יעבור לבן-זוגו ולילדי המנוח (או לנכדיו אם ילדיו נפטרו) באופן שווה.
באם לנפטר לא היו ילדים/נכדים, יירש בן-זוגו את נכסיו יחד עם הורי-הנפטר. בן-הזוג יקבל 2/3 מהירושה, והורי-הנפטר יקבלו 1/3.

חוק הירושה כמעט ולא עודכן במשך עשרות השנים שחלפו למן חקיקתו, והוא אינו מותאם לרוח התקופה בה אנו חיים, לשינויים בהרכב התא המשפחתי, לעלייה במספר מקרי הגירושין, ולאלטרנטיבות שקמו לזוגיות המסורתית באמצעות חופה וקידושין. על כן, החוק אינו מספק פתרון הולם עבור מקרים מיוחדים אלו.

לגבי בני זוג בהליכי פרידה/גירושין, משמעות אי-עריכת צוואה הינה הרת-גורל, שכן למרות שבני-הזוג מצויים בהליכי פירוד וגירושין, כל עוד הם נשואים זל"ז פורמלית- הם יירשו אחד את השנייה!

כן, כן- החוק לא מכיר בסטטוס "פרוד" או "בהליכי גירושין" אלא רק בסטטוס נשואים או גרושים. גם לא במצב בו הצדדים ניהלו הליכים ארוכים, לוחמניים ומכוערים בבית המשפט ערב מותו של אחד מהם, עדיין אם לא היתה צוואה לנפטר- בן הזוג הנותר בחיים ירש אותו יחד עם ילדי הנפטר.

על כן, מומלץ ביותר לבני זוג השוקלים / מצויים בהליכי גירושין, לערוך צוואה. צעד זה מאפשר לשלוט ולקבוע כיצד ולמי יעברו הרכוש, הזכויות, הכספים וכל שהשאיר הנפטר אחריו.רק ע"י עריכת צוואה תישאר בידי האדם העצמאות והאוטונומיה לקבוע הוראות מיוחדות המתאימות לרצונותיו ולראיית עולמו.
לעיתים עריכת הצוואה תבטיח כי רכוש לא יגיע לידי בן-הזוג שהפסיק להיות חלק מחיי המנוח, ולעיתים אף הסב לו סבל וכאב בתקופה האחרונה לחייו.

אי-עריכת צוואה משמעה- קבלת הוראות חוק הירושה כמובן מאליו, שכן בכל מקרה בו לא נערכה צוואה, תחולק הירושה עפ"י החוק, ולא תיוחס חשיבות לעובדה כי בני הזוג היו בעיצומם של הליכי גירושין.