images/home_page/PrintLogo-01.png
הדפסה

 

בישראל מוסדרים ענייני ירושות וצוואות בחוק הירושה, אשר נחקק בשנת 1965 



סעיף 1 לחוק קובע כי במות אדם עובר עיזבונו ליורשיו, וסעיף 10 קובע את היורשים עפ"י דין, שהינם מי שהיה במות המוריש בן-זוגו, ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי-הוריו וצאצאיהם.

כלומר: בהיעדר צוואה, תהא חלוקת הירושה עפ"י דין, הווה אומר כל שהמנוח הותיר אחריו יעבור לבן-זוגו ולילדיו (או לנכדיו אם ילדיו נפטרו) באופן שווה. באם לנפטר לא היו ילדים/נכדים, יירש בן-זוגו את נכסיו יחד עם הורי-הנפטר. בן-הזוג יקבל 2/3 מהירושה, והורי-הנפטר יקבלו 1/3.

ואולם, באם ערך הנפטר צוואה טרם מותו תהא חלוקת ירושתו ועיזבונו עפ"י צוואה זו.

צוואה ניתן לערוך באופנים הבאים:


חשוב לדעת, שהחוק דורש כי הצוואה תיערך מתוך רצון חופשי וללא השפעה, כפייה או לחץ בלתי-הוגנים של מי מהנהנים מהצוואה, על המצווה. בסופה של הצוואה מצהיר המצווה וחותם כי ערך את צוואתו מרצונו החופשי וללא לחץ או כפייה, וכי זו צוואתו האחרונה.

בתום עריכת הצוואה והחתימה עליה רשאי המצווה להפקיד אותה ב"רשם הירושות", אולם אין חובה בכך, והוא יכול לשמור את הצוואה אצלו או אצל אדם קרוב באם חפץ בכך.

חשוב לציין כי למרות שהמצווה מצהיר בצוואה כי זוהי צוואתו האחרונה הרי שאין כל מניעה לשנות את הצוואה, או לערוך צוואה חדשה, במידה והמצווה חפץ בכך מאוחר יותר, וכמובן שמרגע חתימת הצוואה החדשה, תבטל היא את הקודמת לה.
עוד יצוין כי סכסוכי ירושה הינם הסכסוכים הלוחמניים ביותר מבחינה משפטית, אשר אורכים פרקי זמן ארוכים ביותר עד להכרעת בית המשפט. בלא מעט מהמקרים הופך ההליך המשפטי ל"מלוכלך" ובלתי נעים בלשון המעטה, לעיתים עוד יותר מאשר הליכי גירושין... לכן מומלץ מאוד לערוך צוואה שתיחתם בנוכחות עדים, לפי כל דרישות החוק, ובכך להפחית ככל האפשר את הסיכוי למאבק משפטי בדבר שאלת תוקפה וכשרותה של הצוואה